דברים שאי אפשר לשכוח

למה רק כשאני עצובה אני מרגישה שאני פוגשת את עצמי

השמחה שלי אטומה, שלמה ולא פוצעת

השמחה אולי ציור, יפה ומרגיע

אבל העצב הוא מיתרים

איך אפשר להמשיך להיות תלוי בין הקצוות

כל הזמן המתח הזה

מעל הוואדי איש על חבל

עמק הגיהנום מצופה בירוק של אביב

יש דברים שאי אפשר לשכוח

לוליין מעל גיא בן-הינום

הייתי בחורה של מילים

לפני זה הייתי ילדה של מילים

ועכשיו אני מרגישה עילגת

אישה עם תינוק בבטן

נוגעת לא נוגעת בצלילים

שיר ניח / שמעון אדף

אני ואחותי בתא אחורי
של מכונית.
היעד באר שבע, כל צעד
גדול מזה שלפניו, כל
צעד רחוק.

אני והיא
בשפה רפויה
מקח וממכר
כמו יוני דואר
מבלי שההם מקדימה
ללא חשד.

עכשיו נחמה, גשם או
מפל ערב, קשיים בזיהוי
בגלל טיב הזכוכית
בגלל תאורת האביב
אחותי ואני בתא האחורי
שום קץ למסע

כאבי ברכיים

מחפשת מישהו בתדר הנכון
מסתכלת מסביב ואני כמעט לבד
עוטפת בשכבה דקה וחזקה
מי זכר אותך תהום
מי שכח את ג'אקיל?
לערבב בתנועה סיבובית
לקפל שכבות קוצים ברכות אין קץ
זה לא מספיק לרצות
זה אפילו לא מספיק להתאמץ נורא
מושלכת מול פחדיי
חצי פנים משותקות
השד הזה כמות שבא ילך
ואני גם סך כל השדים שעוברים בי
וסך כל התקוות
החשבונות נערמים -
תקוות ותשוקות ודקירות
דלת שנפתחה ממשיכה לחרוק

מעליות

מושכת את הקצוות

מנסה לשמור על קו ישר

שלו ינזול לי מהצד

שלא לשפוך

שלא לקרוס

ותוך כדי גם להנות?

תגיד משהו

משוכה

מטוטלת כבדה

עוד עונה

עוד שנה

אני מוכנה

לטרוף

זכרון צרוב

הייתי קטנה בלונדון

באולם החשוך התרוצצו חתולים מאופרים

אני זוכרת את הנשימה נעתקת

חשבתי שזה היפה בשירים

בתמימות של ילדה ששרה במרפסת

חרטתי ברית של חתולים