מחפשת מישהו בתדר הנכון
מסתכלת מסביב ואני כמעט לבד
עוטפת בשכבה דקה וחזקה
מי זכר אותך תהום
מי שכח את ג'אקיל?
לערבב בתנועה סיבובית
לקפל שכבות קוצים ברכות אין קץ
זה לא מספיק לרצות
זה אפילו לא מספיק להתאמץ נורא
מושלכת מול פחדיי
חצי פנים משותקות
השד הזה כמות שבא ילך
ואני גם סך כל השדים שעוברים בי
וסך כל התקוות
החשבונות נערמים -
תקוות ותשוקות ודקירות
דלת שנפתחה ממשיכה לחרוק
יום ראשון, 27 בדצמבר 2009
יום רביעי, 2 בדצמבר 2009
יום שני, 23 בנובמבר 2009
יום שבת, 21 בנובמבר 2009
יום רביעי, 18 בנובמבר 2009
זכרון צרוב
הייתי קטנה בלונדון
באולם החשוך התרוצצו חתולים מאופרים
אני זוכרת את הנשימה נעתקת
חשבתי שזה היפה בשירים
בתמימות של ילדה ששרה במרפסת
חרטתי ברית של חתולים
יום ראשון, 15 בנובמבר 2009
מגפי גומי
לפני כשבוע הייתי בדרך לפגישה בת"א כשלפתע שמתי לב שהמגפיים שלי פתחו צוהר בין הסוליה לעור בצד הימני הפנימי. מדובר במגפיים איכותיות ביותר שאיתי כבר שנים, הם כבר עברו אצל הסנדלר לפחות פעמיים או שלוש ולכן גמרתי בליבי שייתכן שהפעם הן סיימו את הקריירה שלהן. בעצב התחלתי להסתכל בחלונות הראווה ולתור אחר זוג מחליף. אומנם היה יום חם בת"א אבל אני הגעתי מירושלים ולכן דנתי את עצמי להתהלך במגפיים. בנוסף, מסיבה לא לגמרי ברורה חניתי רחוק ממקום הפגישה. חשבתי לעצמי שממילא חניה בת"א זה סיפור נורא והיה לי קצת זמן עודף ולמה לא לנצל את הצהריים הנעימים לטיול ברחובות בהם גרתי לפני כמה שנים והיום כמעט ואיני מגיעה לבקרם.
לבסוף, רבע שעה לפני הפגישה ושלוש או ארבע חנויות נעליים אחרי תחילת המסע יצאתי מחנות לא ידועה במיוחד עם שקית וזוג מגפי גומי. הפשטות שלהן כבשה אותי, כמו גם המחיר הלא מאוד יקר, אולי לא מעט בשביל חתיכת יציקת פלסטיק "מייד אין צ'יינה" אבל הרבה פחות ממחיריהם מרקיעי השחקים של זוג מגפיים יפות ומעוצבות מעור שיכול די בקלות להגיע די גבוה לגבול שבין שניים לשלושה אפסים. בימים הבאים הסתובבתי כמעט רק איתם, גזרתם הנמוכה וצורתם המעודנת התאימו גם למראה יותר אלגנטי, עקבם השטוח אפשר צעידה נמרצת ורק הספידה המעצבנת שבתוכם קצת העיקה בהתקפלותה. כנראה שכדאי לקנות מדרס קצת יותר רציני ובכך לפתור את הבעיה.
מגפי גומי הם ממש לא הברקה שלי, כבר רואים במדורי האופנה כתבות המסבירות לנו על נפלאות שילוב החומרים, על המפגש בין גבוה לנמוך והשימוש בפלסטיק מוכר לנו עוד מהבירקנשטוק, הקרוקס וסנדלי הפלסטיק שהפתיעו בעוצמה לפני מספר קייצים. ממגפי הגומי הגעתי להרהר בכלל בתנועות באופנה ובגורמים להן. שמעתי לא פעם קולות הטוענים שמי שקובע מה יהיה באופנה הם מעצבים בודדים היושבים במילאנו או בפאריז על סמך גחמותיהם האישיות או אפילו שיקולים כלכליים. אך ברור לי שלא כך הדבר, אופנה היא שילוב של גורמים רבים המושפעים עמוקות מתהליכים רחבים בהרבה, מתנודות בשדות החברתיים, הפוליטיים והתרבותיים. הצלחת טרנד כזה או אחר מושפעת גם מאיזו סלבריטאית לבשה מה לאיפה, אבל במובן העמוק יותר תלויה גם בצרכים של החברה, ובכך יכולה לתת ביטוי לתודעה קוקלטיבית לא תמיד מודעת. הערכים שלנו, היחס שלנו אל גופנו וההרגלים שלנו נראים במה שאנחנו לובשים ובאיך שאנחנו בוחרים לעצב את סביבת חיינו, ואת איך שאנחנו נראים בראש ובראשונה. זו לא טענה חדשה שהרטרו מביע געגוע לעידן תמים יותר בו התפקידים היו מוגדרים יותר וגם החיים. החזרה לבדים טבעיים כמו כותנה ופישתן הולכת יד ביד עם החזרה לטבע, הנהירה אחרי המזון הבריא והיוגה. כל כניסה חדשה של תחום לאופנה הכללית מבגדי ספורט ועד אלמנטים דתיים הם דרך להגיב ליחסי הכוחות הפועלים בעולם.
מגפי הגומי שלי מעוצבים בגזרה מעודנת, במבט ראשון כמעט לא רואים שהם לא מעור. החומריות המלאכותית משלבת בין פונקציונליות (עמידות בגשם) לבין מתאר אלגנטי (זרימת הקו) כמו אומרים במקומי: אני רוצה הכל... בדרך שלי.
כשמסע בין כוכבים פגש את המלכה ויקטוריה, כשהרפתן פגש את רוכבת הסוסים.
יום שלישי, 10 בנובמבר 2009
ברגע זה
אין לי כוח לכתוב משהו שנשמע יפה או מתחרז או מביע איזו תהייה פילוסופית או מצטט תורה מהמזרח או משקף פנימיות חד פעמית או משחרר או מפגר או
יום ראשון, 8 בנובמבר 2009
לא מה שחשבת
יום שבת, 7 בנובמבר 2009
יום חמישי, 5 בנובמבר 2009
יום שני, 2 בנובמבר 2009
יום ראשון, 1 בנובמבר 2009
התאמה אישית
כל חורף אני שוכחת מה זה קיץ
כל קיץ אני שוכחת מה זה חורף
עכשיו מפתיעים אותי העננים
מבלבל אותי הגשם
ושוב אני מרגישה כמו צליל לא מכוון
כל קיץ אני שוכחת מה זה חורף
עכשיו מפתיעים אותי העננים
מבלבל אותי הגשם
ושוב אני מרגישה כמו צליל לא מכוון
יום שבת, 31 באוקטובר 2009
אוקטובר
הצינורות
אחרי המון זמן שלא הייתי צריכה לכתוב, זה חוזר ויוצא
עוד לא מקבל צורה ממשית, עוד לא
אולי זה חלק מהשינויים
פתאום אני צריכה להאחז בזה יותר
שוב זה זמן לנשל
מי ישתלט על חיי נשמתי וגופי ויהיה אני
תמיד יהיה צל
רוצה להרגיש כמו מסננת
הכל עובר דרכי
יום שישי, 30 באוקטובר 2009
כלאיים
חצי כמוך חצי עלה
זימזום
חוזרת למילים
געגוע אל חדר מחדרי הלב
רק שלא יהיה קר
איפשרתי ליותר מידי
פישפשתי עד בלי די
חשבתי שכדאי
מקרא חסר
לנשום לבטן
חור נפער מהר
מעגל אנרגיה משתחרר
עלה נידף נושר
סופים בלי מלח ים
ראשית: בדיקה עצמית
שנית: קהות חושים
שלישית: ערפל
מלח ים במובן של קצה הטעם שסוגר את הפינות
שמסביב הכל משתנה לך אפשר לא לשים לב שגם השתנית
הירשם ל-
רשומות (Atom)