תגיד משהו

משוכה

מטוטלת כבדה

עוד עונה

עוד שנה

אני מוכנה

לטרוף

זכרון צרוב

הייתי קטנה בלונדון

באולם החשוך התרוצצו חתולים מאופרים

אני זוכרת את הנשימה נעתקת

חשבתי שזה היפה בשירים

בתמימות של ילדה ששרה במרפסת

חרטתי ברית של חתולים

מגפי גומי

לפני כשבוע הייתי בדרך לפגישה בת"א כשלפתע שמתי לב שהמגפיים שלי פתחו צוהר בין הסוליה לעור בצד הימני הפנימי. מדובר במגפיים איכותיות ביותר שאיתי כבר שנים, הם כבר עברו אצל הסנדלר לפחות פעמיים או שלוש ולכן גמרתי בליבי שייתכן שהפעם הן סיימו את הקריירה שלהן. בעצב התחלתי להסתכל בחלונות הראווה ולתור אחר זוג מחליף. אומנם היה יום חם בת"א אבל אני הגעתי מירושלים ולכן דנתי את עצמי להתהלך במגפיים. בנוסף, מסיבה לא לגמרי ברורה חניתי רחוק ממקום הפגישה. חשבתי לעצמי שממילא חניה בת"א זה סיפור נורא והיה לי קצת זמן עודף ולמה לא לנצל את הצהריים הנעימים לטיול ברחובות בהם גרתי לפני כמה שנים והיום כמעט ואיני מגיעה לבקרם.

לבסוף, רבע שעה לפני הפגישה ושלוש או ארבע חנויות נעליים אחרי תחילת המסע יצאתי מחנות לא ידועה במיוחד עם שקית וזוג מגפי גומי. הפשטות שלהן כבשה אותי, כמו גם המחיר הלא מאוד יקר, אולי לא מעט בשביל חתיכת יציקת פלסטיק "מייד אין צ'יינה" אבל הרבה פחות ממחיריהם מרקיעי השחקים של זוג מגפיים יפות ומעוצבות מעור שיכול די בקלות להגיע די גבוה לגבול שבין שניים לשלושה אפסים. בימים הבאים הסתובבתי כמעט רק איתם, גזרתם הנמוכה וצורתם המעודנת התאימו גם למראה יותר אלגנטי, עקבם השטוח אפשר צעידה נמרצת ורק הספידה המעצבנת שבתוכם קצת העיקה בהתקפלותה. כנראה שכדאי לקנות מדרס קצת יותר רציני ובכך לפתור את הבעיה.

מגפי גומי הם ממש לא הברקה שלי, כבר רואים במדורי האופנה כתבות המסבירות לנו על נפלאות שילוב החומרים, על המפגש בין גבוה לנמוך והשימוש בפלסטיק מוכר לנו עוד מהבירקנשטוק, הקרוקס וסנדלי הפלסטיק שהפתיעו בעוצמה לפני מספר קייצים. ממגפי הגומי הגעתי להרהר בכלל בתנועות באופנה ובגורמים להן. שמעתי לא פעם קולות הטוענים שמי שקובע מה יהיה באופנה הם מעצבים בודדים היושבים במילאנו או בפאריז על סמך גחמותיהם האישיות או אפילו שיקולים כלכליים. אך ברור לי שלא כך הדבר, אופנה היא שילוב של גורמים רבים המושפעים עמוקות מתהליכים רחבים בהרבה, מתנודות בשדות החברתיים, הפוליטיים והתרבותיים. הצלחת טרנד כזה או אחר מושפעת גם מאיזו סלבריטאית לבשה מה לאיפה, אבל במובן העמוק יותר תלויה גם בצרכים של החברה, ובכך יכולה לתת ביטוי לתודעה קוקלטיבית לא תמיד מודעת. הערכים שלנו, היחס שלנו אל גופנו וההרגלים שלנו נראים במה שאנחנו לובשים ובאיך שאנחנו בוחרים לעצב את סביבת חיינו, ואת איך שאנחנו נראים בראש ובראשונה. זו לא טענה חדשה שהרטרו מביע געגוע לעידן תמים יותר בו התפקידים היו מוגדרים יותר וגם החיים. החזרה לבדים טבעיים כמו כותנה ופישתן הולכת יד ביד עם החזרה לטבע, הנהירה אחרי המזון הבריא והיוגה. כל כניסה חדשה של תחום לאופנה הכללית מבגדי ספורט ועד אלמנטים דתיים הם דרך להגיב ליחסי הכוחות הפועלים בעולם.

מגפי הגומי שלי מעוצבים בגזרה מעודנת, במבט ראשון כמעט לא רואים שהם לא מעור. החומריות המלאכותית משלבת בין פונקציונליות (עמידות בגשם) לבין מתאר אלגנטי (זרימת הקו) כמו אומרים במקומי: אני רוצה הכל... בדרך שלי.

כשמסע בין כוכבים פגש את המלכה ויקטוריה, כשהרפתן פגש את רוכבת הסוסים.

ברגע זה

אין לי כוח לכתוב משהו שנשמע יפה או מתחרז או מביע איזו תהייה פילוסופית או מצטט תורה מהמזרח או משקף פנימיות חד פעמית או משחרר או מפגר או

לא מה שחשבת

זה יום של ביטולים.

התחיל מהצלילים שהתרחקו ממני כמו סוף

כמו הד,

ואז מכת גרזן מפתיעה וצפויה כמו בני אדם

וגם את שעת הגוף לקחו לי

וגם את הנענע

והשני עם העלים הבשרניים.

נשארתי כאן לכאוב את התנועה

להזכיר את האמונה

ולהמשיך בעבודה.

יומיים

יום א':

דלית ברייקדאון

שיעור פיריס

פגישות תכנון

יוגה

יעל

יום ב':

שיננית

יונתי

בנץ

איריס

עייפה בובה זהבה

שלא יכבה לך המנוע בתחת

שלא תעצרי ותביני שהכל זז

בכל מקרה

את לא צריכה לרוץ

לקום בבוקר

מסגרת. כלא. חייבת.

מסגרת. מטרה. כיוון.

פיגומים.

קולב.

קשה לי לבד.

התאמה אישית

כל חורף אני שוכחת מה זה קיץ
כל קיץ אני שוכחת מה זה חורף
עכשיו מפתיעים אותי העננים
מבלבל אותי הגשם
ושוב אני מרגישה כמו צליל לא מכוון