לאמא נחמץ הלב - דו"ח בוקר

התעוררתי ודווקא לא הייתי עייפה. ראיתי את שניכם ישנים לצידי ברוגע, אבל איימת הגננת הכריחה אותי להעיר אותך. אחרי שיומיים לא היינו בגן ידעתי שהיום חייבים ללכת במיוחד כשמחר אנחנו נוסעים לירושלים. בסופו של דבר אי אפשר להמשיך לנצח עם זה ועוד מעט אני אתחיל לעבוד, ובכל מקרה מה עם כל התוכניות שהיו לי לחודש הזה, ואפילו פשוט עם כל התוכניות שהיו לי להיום... הייתם כל כך חמודים ישנים שניכם במיטה שהייתי חייבת לצלם אתכם, רעש המצלמה כבר הפריע את חלומותייך והתחלת קצת לזוז. באתי להחליף לך חיתול לפני שתתעורר לגמרי ואז זה כבר יהיה קשה כי תתחיל להשתולל ולזוז. פקחת חריץ בעינייך ושוב סגרת אותן, כנראה את הישנוניות קיבלת ממני. בדיוק כשהורדתי לך את החיתול ממש כמו בכוונה פיפי השפריץ לכל כיוון ואתה כבר הסתכלת עליי בעיניים צוחקות של ושמחתי שקמת במצברוח טוב. צריכים להגיע עד שמונה ורבע ככה הגננת פקדה וכבר היה שמונה ועשרים הלבשתי אותך מהר ויצאנו. בדרך ליוותה אותנו כלבה קטנה שמאתמול לא זזה מפתח הבית משום מה והתמידה בדרישותיה להשתלב כחלק אינטגרלי מהבית. באופן קצת מעצבן היא כל הזמן ניסתה להיכנס בין גלגלי העגלה שלך ואני כבר דימיינתי את המבט המאוכזב של הגננת שאנחנו מאחרים. אתה היית ישנוני ואפילו לשתות מים לא רצית. איך שנכנסנו לגן הדלת נסגרה אחרינו ופגעה בכלבה שהשמיעה צווחה שהבהילה את הגננות יותר מאת הילדים אבל ילדה אחת גם התחילה לבכות. זאת הייתה כמוך ילדה שאלה הימים הראשונים שלה בגן וביום הראשון היא הרביצה לך, אתה רק הסתובבת אליה ונתת לה מבט תמה והמשכת בשלך. אתה הכי צעיר בגן הזה אבל האמת שאני יודעת שתסתדר עם החוכמה והרוגע שהבאת איתך לא ברור מאיפה. הכלבה הקטנה נכנסה לגן ועוררה מהומה והגננות פחדו ממנה (?!) אז נתתי אותך לאחת מהן והרמתי אותה והוצאתי אותה החוצה. הא הושיבה אותך בכיסא הקטן לארוחת הבוקר עם שאר הילדים ואתה התחלת לבכות. כשנתנו לך חתיכת לחם התענינת בה וקצת הפסקת. אמרתי לך ביי ושאני הולכת אבל ידעתי שזה לא ממש נקלט. אחרי שיצאתי הצצתי מתחת לווילון שכיסה את דלת הזכוכית וראיתי שאתה שוב בוכה. נכנסתי ושאלתי את הגננת אם אולי כדאי להישאר איתך עוד קצת כי קמת רק עכשיו... והיא אמרה שלא שמספיק גרוע שיצאתי ונכנסתי שוב. לקחת נשימה ויצאתי החוצה. מחוץ למבנה עוד עמדתי וניסיתי להגיד לעצמי שככה זה ואין בררה ובטח תכף תשכח מזה ותאכל ארוחת בוקר. הגנת מהגן ליד יצאה החוצה ואמרה לי ששכחתי את הכלבה, הודעתי שהיא לא שלי והתחלתי ללכת בלב כבד מאוד חזרה הבייתה.