כפרה

חלמתי על מציאות מקבילה. בחלום הייתי אני אבל נסיבות חיי אחרות. לפעמים אני חושבת שהסרט שלי הוא קצת כמו דלתות מסתובבות. מה היה יכול להיות... כל כך בסיסי עד שזה די נדוש ומשעמם. בזירה שבין מדע בדיוני לחיטוט בעבר באופן פסיכולוגיסטי מיותר. ואולי זיכרון שנשמר כדי ללמוד ממנו, כדי לצקת עבר לתוך קיום בהווה שמבקש עוד קצת נפח. שמבקש סיבה או משמעות. הקיום שלי בחודשים האחרונים היה בעיקר בלהיות בית גידול לדור הבא, ועכשיו כשזה מרגיש קרוב לסוף, חודש תשיעי, אני גם קצת מרגישה שאני מתחילה לקבל את עצמי בחזרה. עוד מעט הכל ישתנה. דוווקא הייתי עסוקה השבוע בחשבונות נפש אבל לא נראה לי שבגלל יום כיפור אלא יותר כדי להכין את עצמי ללידה, לאחריות שמוטלת עליי ברגעים בהם נשמה יורדת לגוף זעיר. באחריות שבלטפל בגור שכל כך תלוי בי. עוד מעט הכל ישתנה.